אירוע הטבח של ה-7 באוקטובר הכה בנו כעם ומדינה בצורה הקשה ביותר שהכרנו. בתזמון כאוב בציון 50 שנים למלחמת יום כיפור, נפתח בשנית הפצע העמוק. התערוכה 73-23 היא אונתולוגיה של 50 עבודות וידאו, אצורות כמראה לחברה הישראלית בטווח 50 השנים שבין שתי המלחמות. התערוכה נודדת במשך מספר חודשים בין מוזיאונים שונים ברחבי הארץ, בסלונים פרטיים בבתים ובאירועי שיא של הקרנות.
המורכבות שאנחנו חיים גם עכשיו, התערוכה באה להציג גם את התקווה. פרט לאסון, למלחמה, לכאב ולטראומה יש כאן מקום גדול גם ליופי, יצירה, תקווה, אומץ, התחלה חדשה.
הצורניות שנולדה מתוך סרטי פילם של צילום אנלוגי, הפכו בשפה לאבני בניין שמייצגים חמישה עשורים בחברה הישראלית. בפרשנות הויזואלית אותם מלבנים ממוקמים בין הלוגוטייפ החזק 73-23, בין שתי השנים המציינות את הטווח בין 2 המלחמות. הם דינמיים, מגיבים ומשתנים בין הפורמטים, מייצרים מצג קומפוזיציוני רגיש ומלא במתח, וכדי לייצג גם את הכאב והאובדן, בנקודות ההשקה בין המלבנים מתקבל חוסר.
השפה הגרפית נעה על המתח שבין השבר לצמיחה. מתוך השבר, הכאב, המורכבות שאנחנו חיים גם עכשיו, התערוכה באה להציג גם את התקווה.
המערך הצבעוני העשיר מביא את התקווה והאופטימיות, המערך הטיפוגרפי מתכתב עם ההיסטוריה אבל בעיצוב עכשיווי, והחיבור התוכני לתערוכה תמיד מתכתב עם עולם הוידיאו בפורמטים שונים.
